השלב של מעבר בפועל, יום הקליטה לבית אבות הוא השלב הטעון והמציף ביותר את בני המשפחה המטפלים באדם המתמודד עם דמנציה.
לקראת יום המעבר יכולים לעלות כל הפחדים, החששות, זיכרונות, רגשות אשמה, תחושת נטישה, דימויים של שקר ורמאות עד לחרדה של ממש.
אחת הדילמות המציפות את מורכבות שלב המעבר היא, איך להכין את ההורה שלנו לקראת השינוי? איך להגיד לו שהשבוע, מחר, היום הוא עובר מהבית למקום אחר שיטפלו בו שם?
הרי זה ברור לנו שאילו היה במודעות צלולה והבנה מושכלת להחליט עבור עצמו מתוך בחירה מודעת לא היינו כלל בסוגייה הזו.
איך כן אפשרי לפחות להקל בהכנה לקראת המעבר ולתכנן את יום הקבלה למסגרת דיור חדשה?
יכולה לעזור כאן הסתכלות על מרחב המודעות של האדם המתמודד עם דמנציה
במצבים אלו אפשרות של "סיפור כיסוי" מותאם לצורך או רצון שכן נמצא במרחב מודעות של הורה יכול לשמש כמעקה אחיזה במעבר מהבית למסגרת דיור חדשה.
הסבר לצורך או רצון שזוהה והופשט לסיפור הכיסוי חשוב להעבירו לא רק להורה, אלא גם לצוות שנמצא בקליטה של ההורה בבית האבות כדי למנוע מסרים סותרים שעלולים לערער ולבלבל אם זה לא יהיה מותאם.
למשל לסדר בגדים בארון בנוכחותו של האדם שרק התקבל יכול להיות מסר סותר שהוא הגיע לצורך בדיקות ועזרה בהקלה על משהו שמציק לו.
לשאול האם האדם מבין לאן הוא הגיע? ואז להגיד לו שהוא הגיע לבית אבות כשהאדם אוחז במודעות למשהו אחר.
להביא חפצים אישיים ותמונות מהבית ולבקש לתלות את זה ביום הראשון בחדרו עלול להציף בלבול וחרדה למה במקום זר יש את הדברים שלו כבר.
הכתיבה תמיד יכולה להוסיף לתחושה של סדר והקלה בהתארגנות לשינויים
ליום המעבר וימי התאקלמות הראשונים תכינו דף בו תרשמו דגשים חשובים מאורח חיים המוכר של ההורה המתייחסים להרגלים יומיים מתוך פירוט מה יכול להרגיע ולהניע לשיתוף פעולה ומה יכול לעורר התנגדות, חרדה או אי שקט. כשיהיה לכם את זה כתוב זה יקל עליכם ביום הקבלה בשיחות הכרות עם הצוות הרב מקצועי ויאפשר לצוות להתאים את המענה יותר אישי לדייר החדש
כדי לרכך את המעבר והתאקלמות תנסו להתאים את עצמכם לסיפור הכיסוי שבו מחזיק ההורה בתפיסתו. ביום הקליטה תחזקו את ההסבר למה הגעתם לכאן מתוך השלכה על סביבת המקום / מחלקה / חדר / צוות ודיירים. מומלץ להגיע ליום המעבר שני בני משפחה, שאחד יוכל להיות בשיחות קליטה עם הצוות והשני יהיה עם ההורה בחיזוק ודברור הצורך למה הגעתם לכאן עד שתרגישו שאפשר כבר ללכת בעזרה ותיווך הצוות.
תכננו ימי ביקורים ראשונים, בעיקר איך אתם ממשיכים לדברר את הצורך והסיבה למה ההורה כאן מתוך הסיפור לצד חיזוק נקודות התמצאות שלו במרחב החדש, תשאלו אותו איפה מגישים כאן אוכל? איפה נמצאת אחות? האם יש כאן גינה או מרפסת שאפשר לשבת איתו, כך אפשר לחזק תחושת השליטה וחיבור בהדרגה לסביבה החדשה.
ממני אישית, המעבר לבית אבות הוא לא נטישה הוא בחירת חלופה לטיפול בסביבה מוגנת ומותאמת כשהבית כבר לא נותן מענה לזה ולכן במצב הזה חשוב לחזק את האיך ולא את המה.
לנחיתה רכה בליווי והדרכה אישית מוזמנים באהבה לתאם פגישה,
לרשותכם כתמיד מריה כץ
