הדיאלוג הפנימי הוא בין אני המסור, האוהב, הדואג, המחזיר תודה אותה הבת והבן שהבטיח להורה שאני לא אעביר אותו מהבית בזקנתו לבין אני האב, הסבא העובד ונמצא באין מוצא מטפלים עוזבים, מתחלפים, שוב משמרות בין האחים, האחד יכול השני יש לו נסיעה מתוכננת ואני אוחז בניהול הטיפול היום יומי לא יכול כבר, עצרתי כבר את החיים האישיים, אבל כבר לא מדובר רק על זה , האבא האם הוא באמת מקבל טיפול שמגיע לו בין מטפל למטפל?