יום הקבלה לבית אבות

ברוכים הבאים לבית אבות יום המעבר לבית האבות

אני לא מתארת לעצמי איך זה הולך לקרות?
מה אומרים בכלל? מתי נכון להגיד ואיך?
מה נכון, לנסוע ברכב שלנו או להזמין הסעה?
מה חשוב לקחת אתנו?
מי עדיף שיבוא מבני המשפחה?
יהיה אפשר להישאר? כמה זמן שאנחנו רוצים?

אפשר לבוא גם בערב?
אלו רק קצה החוט של השאלות המציפות משפחות לקראת יום הקבלה של בן משפחה בבית האבות.

זהו יום שמעלה את מירב החששות והקושי הרגשי סביב חוסר וודאות והפחד מהרגע בו נצטרך להגיד שלום, יום שמזכיר את היום הראשון בגן בו נאלצנו לשחרר וללכת והלב נשאר קפוץ.
לרוב מתוך נטייה טבעית לתכנן כל פרט פרט, כל רגע ורגע כדי להתמודד עם חוסר ודאות אנו מתרכזים בדברים תפעוליים יותר, דברים שאנחנו מרגישים שיש לנו שליטה עליהם ונוטים לפספס את הרגע להיות נוכחים, נוכחים מתוך פניות אמיתית לצד בן המשפחה שלנו ביום המעבר.
לצד התרוצצויות ומילוי טפסים, חתימות, שיחות עם הצוות הרפואי, סידור התשלום, שכל אלו הכרחיים ביום הקבלה לבית האבות,
חשוב להיות שם לצד ההורה/ בן/בת הזוג, לחוות יחד את המפגש הראשון עם הבית החדש, עם החדר והשותפ/ה,
להכיר את פני הצוות והדיירים, להשתתף יחד בפעילות או לשבת לארוחה, לעשות טיול קצר להכרות עם מתקני המקום לשירותם של הדיירים.
לצד מצב הבריאותי, שינויים תפקודיים, אבחנות רפואיות יש את האדם עם סיפור החיים שלו,
הרגליו האישיים, סגנון חייו, משפחתו, רצונותיו, חששותיו והעדפותיו גם אם כל אלו כבר לא מדובבים על ידו,
או לא נראים לעין הם עדיין חלק בלתי נפרד ממנו.
ואלו חשובים לא פחות להכרות בעת המעבר לבית החדש לנחיתה רכה יותר.
 

ברצוננו לשתף רעיונות / טיפים להקלה על המעבר:
טיפ 1 - הכנת מכתב אישי מנקודת ראותה של הדיירת החדשה.

ברצוני להודות על השיתוף וההשראה למשפחת דיין ולבית לאזרחים ותיקים על יישום הקליטה לרכה יותר. (כל הפרטים המזהים בדויים )

טיפ 2 - קבלת פנים אישית.

זו החוויה של בטי בת ה-82 מיומה הראשון בבית האבות:
"היה שלט ענק תלוי על הדלת שלי, ברוכה הבאה בטי, מה שמאוד מאוד נגע לליבי.
כשהגענו זה היה בדיוק בזמן הגשת ארוחת הצהריים, לנו הגישו בחדר מיוחד,
לי, לחתני ולבעלי. שלושתנו אכלנו יחד והצוות ניגש אלינו ברך אותנו והציג עצמו, זה עשה את כל ההבדל"

כלומר, זכרו כי הזקן אדם עם מכלול ולא רק זקן, אדם שיש לו זהות,
עבר, הווה ועתיד. שיש לו מקצוע, השכלה ותכונות אופי,
כאשר אתם מגיעים לסיור בבית אבות תשאלו את הדיירים כיצד עברו תהליך המעבר ומה עזר להם להתאקלם בתקופה הראשונה .
תחושת הקבלה והיחס אישי בימים הראשונים תתרום לכם לתחושת הרוגע ולקרוב שלכם להרגיש טוב יותר.

טיפ 3 - ביקור בבית הדייר לעתיד.

זו החוויה של יוסף בן 87:
 "האמת כשהחלטנו אני ושתי בנותיי לנסות בית אבות כפתרון למצבי אחרי ניתוח קשה שעברתי.
אחות ועובדת סוציאלית מבית האבות הגיעו אלי הביתה וסיפרו לי על סדר יום במקום, על דיירים שאני יכול למצוא איתם עניין משותף ועל פיזיאוטרפיסט בשם חאלד שיעשה איתי תרגילים כדי לעזור לי ללכת יותר טוב, ותארו לי את החדר שאגור בו.
אין ספק שזה נתן לי יותר בטחון והותיר הרגשה שאני עובר למקום טוב".
מהסיפור של יוסף למדנו  כי ביקור בבית של הדייר העתידי, (בבית ממנו הוא בא) כדי להכיר אותו קצת יותר,
את מי שהוא, יתרום המון לא רק להיכרות אישית, אלא גם לחיבור למה היה קודם, בעבר, לבית.
יתרה מכך הביקור יעודד יצירת קשר ובניית גשר למערכת יחסים שיש בה אמון ובטחון. הביקור יהיה בתיאום מראש עם הדייר העתידי כמובן.
תחושת הקבלה והיחס האישי בימים שקודמים למעבר יאפשרו לכל המשפחה תחושת ביטחון ורוגע.

טיפ 4 - נוכחות "כתובת".

חשוב מאוד שיהיה איש צוות שילווה את המעבר בימים הראשונים ועד חודש וחצי לפחות של הקליטה. איש הצוות יהווה כתף תומכת עבור הדייר ומשפחתו שיפקח מקרוב אחר תהליך ההסתגלות ויעשה התאמות היכן שצריך.
דאגו להיכרות עם מישהו מבית האבות זה יכול להיות שכן או שכנה לחדר או דייר שיושב לצידו בחדר אוכל איתו המבוגר יוכל ליצור קשר ידידותי. רצוי להכיר לו דייר ותיק כחונך שילווה אותו מתחילת התהליך, ההסתגלות צריכה להיות הדרגתית בתלות ישירה בתחושת ביטחון שיש למי לפנות.
תחושת היחס האישי ומענה מאיש צוות קבוע יתרמו לכם לתחושת הרוגע ולקרוב שלכם להרגיש טוב יותר.

טיפ 5 - "חפץ מעבר".

טרם המעבר יש לבדוק עם הדייר לעתיד מהם החפצים שחשוב לו שיעברו אתו, חפצי מעבר משמעותיים עבורו, כמו כרית, תמונה או תמונות, עציץ ואפילו כורסא –זה ייתן תחושת חמימות וחיבור לבית וגם עוד דבר שעוזר לשמור על הזהות העצמית וסיפור החיים.
חפץ מעבר ייתן להם תחושה ביתית יותר ויהפוך את הסביבה החדשה למוכרת יותר. 

​הטיפים ניתנו מתוך המלצות של דיירים בבתי אבות מה הקל עליהם את תהליך המעבר. 

הצטרפו לקבוצת הפייסבוק שלנו - "מדברים על בתי אבות". מעל 3,500 חברים שעוזרים, משתפים ומייעצים זה לזה.