בית אבות שלוה

בדידות במחלקה הסיעודית, עובדות סוציאליות לא עזרו. הבטיחו למצוא מתנדבת. זה לא קורה עדיין ואמא ממש מתייבשת שם. אין לה עם מי לדבר. אני מבקר יום כן יום לא. היא מציירת מאוד יפה והכנתי לה מצגת. העובדת סוציאלית אמרה שתציג אותה לדיירים אבל זה לא קרה. הצענו שיביאו לה צבעים שתוכל לצייר במחלקה. לא נעשה עם זה כלום. אכזבה קשה מהפזיותרפיה. ממש ממש מעט מידי. היא הייתה הולכת המון כל יום. נשבר לה האגן לאחרונה ומאז היא לא יכולה לעמוד אפילו. אין מספיק פזיותרפיה ולא מטפלים בה. ממש אין ניסיון רציני עם הפזיותרפיה. אפילו לא קיבלתי פידבק. אם היו אומרים לי תביא לה מטפל במימון שלך, הייתי מביא. אבל שום פידבק שום טיפול. גם נותנים לה תרופות ומחליפים לה וממש לא מעדכנים אותי. לא מעדכנים אותי בכלום. והיא פשוט ממש בודדה שם ואין מי שידבר איתה. לפני שעלתה לסיעודית היה לה טוב. היא אוהבת לדבר ולשוחח עם אנשים ואין לה עם מי. לובשת בגדים שלא שלה, אולי התערבבו עם של אחרים. לא אכפת לי שיתנו משהו משלה למישהו כשיש לה עודף ולמישהו חסר אבל היא ממש לבושה בבגדים לא שלה.

אדיבות הצוות מתחלקת ל 2, לדיירים- יש לי השגות. אמא שלי מתלוננת כל הזמן על אותו דבר, היא היתה רוצה שישכיבו אותה לישון בלילה מוקדם יותר. היא אומרת שתמיד משאירים אותה אחרונה. לא ברור אם זה נכון, הצוות אומר משהו אחר. היא גם לא רוצה מטפלים חדשים, ולהיות זו שמסבירה להם כל עם מחדש. אני לוקחת את זה בערבון מוגבל ואני מאוד מרוצה מהצוות, אבל היא ממשכיה להגיד את זה שוב ושוב לכן לא ברור לי. היא גם מתלוננת שהיא קוראת למטפל בלילה, מצלצלת, ואף אחד לא בא. הייתי רוצה שמטפלת תבוא ותהיה חמה אליה, היא מרגישה שלא אוהבים אותה. היה טוב אם היו ניגשים אליה יותר במהלך היום, לומר לה מילה טובה, להיות חמים איתה. היא זקוקה למילה טובה. (קומה 5) למשפחה האדיבות מאוד גבוהה.

בקומה 5 כל העובדים מתחלפים כל הזמן. אם יש שם עובד טוב ואהוב אז גם אותו מעבירים בסוף למטה למחלקות אחרות, וזה מאוד מאכזב. הרבה עובדים ללא ניסיון.

לפני זה היינו בבית אבות מרגוע, ולהשוואה זה כמו גן עדן וגיהנום. שם היה גרוע מאוד. ופה מאוד טוב. חבל מאוד שאין תעסוקה לדוברי רוסית, זה מאוד חסר לדיירת שלנו. הרבה מהדיירים פה באמת מבריאים. באים במצב לא טוב ובאמת מחלימים. אני מאוד בטוחה שאנחנו בשלווה.

הדיירת מאוד מתלוננת על הנושא שכל הזמן מאיצים בה. היא רוצה לקחת משהו מהמגירה כל הזמן דוחפים אותה לסיים את הדברים מהר כדי לצאת מהחדר ולעלות על כיסא הגלגלים. אין להם סבלנות!! ממש מאיצים בה והיא לא מבינה למה וזה מלחיץ. הצוות כנראה מאוד לחוץ אבל זה עסק עם בני אדם. תחושה לא נעימה של "לתקתק את המשימות" זה לא אנושי. הצוותים מתחלפים לעיתים קרובות מאוד. אני מניח שיש בעיה של כוח אדם וזה יוצר בלגן. האוכל התדרדר מאוד בשנה האחרונה.

אביבה שאני בקשר איתה במקום, היא בהחלט עונה על הציפיות

אמא שלי סיעודית ואני אחות במקצוע, היא במחלקה הסיעודית כבר 4 או 3 שנים ואין לה פצעי לחץ וזה אומר הכל, בבית חולים יש פצעי לחץ לפעמים כבר תוך יומיים. זה אומר שהטיפול הוא מאה אחוז.